מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכותרפיסט?
כמטפלים, לפעמים אנשים שואלים אותנו מה ההבדל בין פסיכולוג לפסיכותרפיסט. זוהי שאלה פשוטה אך התשובה מעט מורכבת כי מדובר לא רק במהות המקצוע אלא גם בסטטוס שונה במדינות שונות ומאבק בין קבוצות ומושגים. בישראל גם הפסיכולוג וגם הפסיכותרפיסט עוסקים בעיקר בפסיכותרפיה, טיפול נפשי בשיחה. מנקודת מבט אקדמית ישנו הבדל מהותי כי הפסיכולוגיה והפסיכותרפיה הן שתי פרדיגמות שונות: פסיכולוגיה נחשבת לתחום מדעי ומעשי ובכך ׳מייצרת׳ ידע שמתבסס על חקירה מדעית (תיאוריה חדשה שמתבססת על ממצאים ממחקרים ישנים נבדקת ע״י שיטות מחקר מדעיות - שימוש בקבוצת מחקר וקבוצת ניסוי, אישוש או הפרכת התיאוריה).
בחלקים שונים בעולם פסיכולוגים ידועים כמטפלים נפשיים (shrink) ומציעים פסיכותרפיה בשיחות כמו בארץ ובארה״ב. בחלקים אחרים בעולם כמו בבריטניה, מערב אירופה ומדינות שונות באסיה, פסיכולוגים נוטים לעבוד בעיקר בארגונים ממשלתיים ולהתעסק באבחון ובהמלצות לטיפולים ושירותים ממשלתיים רלוונטיים. במדינות אלו, המטפלים העיקריים הם פסיכותרפיסטים ופסיכואנליסטים (פסיכותרפיסטית שהתמחה בטיפול בגישה הפרודיינית הקלסית, או המיוחסת לאחד ממשיכיו כמו לקאן, יונג וכו׳), ופסיכולוגים מייעצים (counselling psychologists) שעברו הכשרה משולבת ומציעים פסיכותרפיה אך לפעמים גם עובדים בארגונים ומציעים אבחונים פסיכולוגיים. בארץ ובחו״ל ישנם גם לימודים לתואר שני בפסיכולוגיה להתמחות באבחון ועבודה עם אנשים בתחומים ספציפיים כמו למשל פסיכולוגיה נוירו-שיקומית, פסיכולוגיה ארגונית וכדומה.מאידך, פסיכותרפיה כפרדיגמה היא תחום תיאורטי ומעשי של הטיפול בנפש. הפסיכותרפיה אינה מתבססת על מחקר מדעי ׳מסורתי׳, אך בעיקר על תיאוריה, פילוסופיה ומחקר בין-אישי שמבוסס על שיחות, ראיונות, וחקירה פנימית.
בעבר עד בערך לתחילת המאה הקודמת, פסיכולוגיה (המונח משמעו ,מחקר הנפש) הייתה תחום חותר דיסציפלינות, שחיבר מה שאנחנו מפרידים היום כתחום מדעי, תחום תיאורטי, מיסטיקה ודת. הפסיכולוגים הראשונים התעניינו בעולם התודעה, ללא הגבולות שהתפתחו מאוחר יותר. פסיכותרפיה, למרות שבעצם נולדה כתחום ממשי בתקפותו של זיגמונד פרויד, הייתה בעצם התפתחות ישירה של הנטייה של מורים, הורים, רופאים, מדריכים רוחניים ומנהיגים לשבת ולהקשיב לאדם הסובל, לתמוך ולפעמים אף לייעץ לו איך להתמודד עם החיים. לנטייה אנושית זאת יש הוכחות משהתחילה לפני אלפי שנים. באופן פרדוקסלי, התחלת הפסיכותרפיה המודרנית נחשבת לעבודתו של פרויד, למרות שפרויד תאר את העבודה התיאורטית שלו כמדע. בו בעת הפסיכולוגיה המודרנית, בהתאם לרוב תחומי המדע ׳עזבה׳ את העיסוק הלא מדעי כביכול בפילוסופיה, אמונות ותפישות עולם, והצרה את מבטה למה שניתן למדוד ולהוכיח מחקרית. למרות כך, הפסיכולוג שעוסק בטיפול נפשי לא בהכרח מושפע מנטיית הפרדיגמה להחשב כמדע שמתיימר להיות אובייקטיבי ולא להתבסס על אמונות. דוגמה לכך היא הפסיכולוגיה הקלינית בישראל ובארה״ב שבעצם משלבת בין שני הפרדיגמות השונות.
בישראל רוב המטפלים עברו הכשרה כפסיכולוגים קליניים, על פי המסורת ה׳מדעית-אקדמית׳ של הפסיכולוגיה (עם דגש על אבחון, שיטות מחקר וסטטיסטיקה) ולאחר מכן עברו התמחות שהיא בעצם הכשרה ׳קלינית׳, עבודה עם מטופלים והתעמקות בתיאוריות הטיפוליות השונות. פסיכולוג קליני יכול להציע אבחון פסיכולוגי שיכול להיות הכרחי לקבלת שירותים מסוימים מהמדינה או הכרה בנכות נפשית. בעשורים האחרונים תחום הפסיכותרפיה כשלעצמו החל להתפתח משמעותית בישראל, דרך תוכניות הכשרה ואגודות שונות. כיום חלק מהמטפלים עוברים תוכניות הכשרה שמתעסקות בעיקר בתיאוריה וביחסים בין מטפל למטופל. למרות שתחום האבחון קיים באופן דומה בפרדיגמת הפסיכותרפיה, האבחון הוא תיאורטי/סימבולי אך אינו רשמי או כביל בחוק, ולכן רק פסיכולוג יכול להציע אבחון שיוכר לקבלת שירותים שונים.
מבחינת הטיפול עצמו אין הבדל מהותי בין פסיכותרפיסט לפסיכולוג, כי בעצם שניהם מציעים פסיכותרפיה. באופן פורמלי ההבדלים בין המטפלים השונים הוא בתיאוריות והגישות השונות לפסיכותרפיה, כמו פסיכואנליזה, גשטלט, פסיכותרפיה התנהגותית, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית וכו׳. באופן מעשי ההבדל בין המטפלים הוא באנשים עצמם, אמונותיהם, עברם האישי והדרך שבה הם חיים, ובכך מתרגמים את הגישה לעבודה שלהם עם אנשים.
בישראל הפרדיגמה השלטת בתחום טיפול הנפש היא הפסיכולוגיה (המשלבת פסיכותרפיה). הופעת הפסיכותרפיה כתחום עצמאי מפסיכולוגיה, הוביל למאבק שקט בין פסיכולוגים לפסיכותרפיסטים בנוגע למי הוא מטפל ראוי ומהו התהליך ההולם להתלמד כמטפל נפשי. פסיכולוגיה מעוגנת בחוק, מי שעבר את הנדרש מקבל רשיון לעסוק בתחום, כאשר פסיכותרפיה אינה מעוגנת בחוק אך המטפלים בדרך כלל רשומים באגודות מקצועיות שמפקחות על המקצוע. למרות שהבדל זה (רשיון לפסיכולוג, חברות באגוד מקצועי לפסיכותרפיסט) קיים ברוב מדינות העולם, בארץ נראה שהוא מנוכס למאבק הסטטוס בין המקצועות, למרות שבחלק מהמקרים פסיכותרפיסטים עוברים הכשרה מורכבת ומעמיקה יותר בתחום הטיפול עצמו, ועוברים תהליך ׳התמחות׳ (עבודה עם מטופלים ללא תשלום במרכזי טיפול) באורך זהה.
דרך אלטרנטיבית להבדיל בין גישות שונות בתחום טיפול הנפש יכולה להתמקד על ההבדל בין ידיעה לאי-ידיעה: גישות שבאופן מעשי מתבססות על ידע והנטייה להבין תופעה חדשה דרך תיאוריה קיימת, שמציעה כיוון לעבודתו של המטופל, הסקת מסקנות לגבי האדם, הסיבות לסבלו והדרך לטפל בהן, וגישות שבאופן מעשי מתבססות על אי-ידיעה, חיפוש וחקירה מחודשים עם כל אדם, כל מערכת יחסים וכל מפגש בפני עצמו, באופן בלתי נפסק ושלעולם אינו מגיע למסקנה חד משמעית. אפשר לראות את זה יותר כמנעד שכל תיאוריה וכל מטפל נמצא עליו, קרוב יותר לידיעה או לאי-ידיעה. מתוך כך ניתן בטעות לשער שהפסיכולוג שנשען על מדע נוטה יותר לידע וידיעה מאשר הפסיכותרפיסט התיאורטי/פילוסוף כביכול - אך לא כך הדבר. הבדל זה נובע בעיקר מתפישת העולם של המטפל.